בזק בינלאומי בע"מ נ' אזולאי

פסק דין

1.זו היא תביעה לתשלום חשבונות בסך כולל של 9,798 ₪ (כולל הפרשי הצמדה וריבית) בהם חויבה הנתבעת בגין שימוש בשירותיה של התובעת, בזק בינלאומי בע"מ, עבור החודשים מאי-יוני 2011.

2.התביעה הוגשה כתביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה.

3.הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע התביעה וטענה כי בדירתה מותקן קו של חברת בזק אשר שימש אותה בעיקר לשיחות נכנסות וכי מעולם לא בוצעו על ידה או על ידי מי מבני ביתה השיחות בגינן חויבה ע"י התובעת, שיחות אשר מאוחר יותר התברר כי הינן שיחות לסומליה. הנתבעת טענה, כי היא אינה מכירה את היעד בסומליה אליו בוצעו השיחות ואין לה קשר כלשהו לסומליה.

4.בדיון שהתקיים בפניי שמעתי את נציגת התובעת, הגב' מירי מולגן, את הנתבעת וכן עד מומחה מטעמה, מר נועם ישראלי.

דיון והכרעה

5.לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי, ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, לרבות בכתבי הטענות ובתצהירים על צרופותיהם וכן בחו"ד מטעם הנתבעת ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים בסיכומיהם, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

6.סעיף 11(ג) לכללי הבזק (שירותי החברה), התשמ"ז - 1986 (להלן: "הכללים"), קובע כי "מדידה באמצעות התקן מניה כאמור תהווה ראיה לכאורה על מספר יחידות המניה שבעדם חייב המנוי בתשלום".

סעיף זה מקים לזכות התובעת חזקה, כי שיחות בקו טלפון בוצעו ע"י בעל הקו כאמור, ועל סעיף זה נתמכת תביעת התובעת בדנן.

עם זאת, מן המפורסמות כי חזקה זו ניתנת לסתירה, ואם נסתרה, חוזר הנטל אל התובעת להוכיח את תביעתה, היינו, כי אכן בוצעו השיחות ע"י הנתבעת או לכל הפחות להראות "כי נקטה אמצעים סבירים כדי לברר את מקור השיחות החריגות". ראה ת.א. (ת"א) 103090/99 בזק תקשורת בע"מ - מחמ"ז נ' עיסא עטה עלי, מאגרים משפטיים (להלן: "פס"ד עיסא").

7.על פי עדותה של הנתבעת שלא נסתרה ואשר הותירה עליי רושם אמין, מיד עם קבלת החשבון הגבוה הראשון, פנתה לתובעת וניסתה לברר ממה נובע החיוב החודשי הגבוה כאשר עד לאותו חיוב חשבונותיה הסתכמו בחיובים של 50 ש"ח לערך. כבר באותה שיחת טלפון ביקשה הנתבעת לחסום את הקו לשיחות לחו"ל. בימים שלאחר מכן פעלה הנתבעת ללא לאות כדי לעלות על מקור הבעיה ופנתה לתובעת ולבזק מספר רב של פניות וביקשה כי אלו יבדקו את תלונתה. הנתבעת גם הגישה תלונה למשטרת ישראל על גניבת שיחות ואף פנתה בתלונה למשרד התקשורת.

8.מהעובדות שהוכחו בפניי עולה כי בנסיבות ענייננו התקיימו מאפיינים היכולים להעיד על "גניבת שיחות", כגון פערים גבוהים בין החשבונות שבמחלוקת בהשוואה לחשבונות הטלפון הרגילים של המנוי, אופיו החריג של השימוש שנעשה בקו והיעד אליו בוצעו השיחות, שכן "שיחות ליעדים חריגים שאינם מקובלים אצל המנוי בעבר מהווים אינדיקציה לגניבת שיחות". ראה פס"ד עיסא והשווה גם ל- תא"מ (ב"ש) 31346-09-11 בזק בינלאומי בע"מ נ' מיכאל ריבקין (מאגרים משפטיים).

9.לא זו אף זו, ובנוסף למאפיינים שיש בהם להעיד על גניבת שיחות, צירפה הנתבעת חוות דעת מטעמה שממנה עולה, כי "קופסת החיבורים של בזק וכבלי התקשורת של הדירות במבנה נגישים ביותר ומאפשרים גניבת שיחות בהתחברות עם ציוד תקשורת פשוט ביותר כגון מכשיר טלפון ביתי". חוות דעת המומחה לא נסתרה בחקירתו בפניי.

יתרה מכך, מאחר ומדובר בחיוב עבור גלישה ובשים לב לתשתית בביתה של הנתבעת, קובע המומחה, ברחל בתך הקטנה, כי בשים לב להפרדה בין "שכבת התקשורת לחיבור (רשת LAN) לחיבור ה ADSL (רשת WAN) לקו הטלפון האנלוגי אין שום התכנות להשתלטות ושימוש בקו האנלוגי דרך המחשב" של הנתבעת, "והטענה לפיה בוצע חיוג בקו הבזק באמצעות המחשב משוללת כל יסוד" (ההדגשות אינן במקור). גם קביעה זו של המומחה לא נסתרה, והיא מהווה נדבך נוסף בסתירת החזקה ואף מעבר לכך.

10.נוכח האמור לעיל, שוכנעתי כי עלה בידי הנתבעת לסתור את החזקה בדבר תקינות החשבון, באופן שהעביר את הנטל לתובעת להוכיח כי אכן השיחות הנטענות לסומליה בוצעו ע"י הנתבעת. דא עקא, שהתובעת לא עמדה בנטל זה, ואף לא הוכיחה כי מילאה את חובתה שבדין לפעול למניעת הונאה במקרה דנן.

11.חובתה של התובעת לפעול למניעת הונאות קבועה בסעיף 56 לרישיון כללי לבזק בינלאומי בע"מ למתן שירותי בזק בין לאומיים (הוגש וסומן נ/1). סעיף זה קובע כדלקמן:

56.1 בעל הרשיון ינקוט בצעדים מתאימים וסבירים למניעת הונאות ויקיים מערכת

בקרה כדי לוודא, ככל שניתן, שמקבל שירות לא יחויב בעד שיחות שלא ביצע או

שירותים שלא צרך ויזכה את מקבל השרות במידה וחויב בטעות בגין שחות או

שירותים כאמור.